סקירות סרטים

אנשים רבים חושבים שהיסטוריה היא רצף של תאריכים ושמות הדורשים שינון. הדבר נובע בעיקר מהעובדה שכך לימדו אותנו בבית הספר.
אך למעשה, היסטוריה היא ענין של נקודת מבט. היא רחוקה מלהיות רק תיעוד יבש של מה שקרה. כאשר מתחילים לנסות להבין מה גרם למה ומה השפיע על מה, הדבר הופך מענין פי כמה.
איכשהו, החלטתי לבחור במגמת היסטוריה בתיכון. - מה??? אמרו חבריי. שש יחידות של שינון תאריכים? השתגעת?
אבל זה היה שונה לגמרי. זה היה אז שגיליתי שמדובר בנקודת מבט יותר מכל דבר אחר.
והנה בא הסרט כך ראינו והוכיח לכולם את מה שאני יודע מאז גיל 16.

הממונים על עיצוב הזיכרון

מי שכותב את ההיסטוריה כותב את הזיכרון. הוא לעולם יחקור מתוך אג׳נדה, לא משנה כמה יכחיש זאת. השאלה מה יחקור ואיפה ישים את הדגש והחשוב ביותר - הדרך בה יפרש את מה שהוא חושף,  קובעת תודעה קולקטיבית.
על התודעה הקולקטיבית הזו גדלים דורות של ילדים, שאחר כך יוצאים למלחמות על שימור התודעה הזו, מתוך אמונה מוחלטת בכך.
לכן, בעוד היסטוריונים ופילוסופים נתפסים כאנשי תאוריה, ספונםי במגדל שן ומנותקים מהמציאות, יש להם בפועל השפעה אדירה על הדורות הבאים אחריהם. דורות שלמים גדלו על ״מלחמות היהודים״ של יוסף בן מתתיהו וראו בה תיעוד היסטורי חקוק בסלע. רק מחקר מאוחר יותר הראה כמה אינטרסים ועיוותים היו שם.

היסטוריה של מדינאים ומצביאים

ההיסטוריה הממוסדת, זו הנעשית על ידי חוקרים מקצועיים, היא בדרך כלל היסטוריה מדינית: חקר של דברי ימי העולם דרך מלחמות והתפתחויות מדיניות. לכאורה יש בזה היגיון רב. מלחמות קובעות את גורלנו וראשי ממשלה, נשיאים, מלכים ורודנים משפיעים על ההיסטוריה בדרך כלל יותר משרברבים וחנוונים. טבעי שהמחקר ההיסטורי יתחקה אחרי מלחמות ובריתות בראש ובראשונה.
החל מאמאה ה - 18, החל התיעוד ההיסטורי לתת דגש יותר על מדע וכלכלה. פשוט, הם החלו להשפיע יותר על החיים עצמם: המהפכה התעשייתית שינתה את העולם. לכן מדענים וממציאים הפכו לאנשים שחשוב היה לתעד אותם. השינוי הזה הוליד שתי תפיסות קוטביות ,שמלוות אותנו עד היום: תפיסת השוק החופשי, הקפיטליסטי, לצד דיון בזכויות עובדים, ילדים, קשישים ומוגבלים אחריהם (סוצילאיזם ורווחה). כלומר, הכלכלה הפכה לראי ההיסטוריה ולא רק הכרזות מלחמה ובריתות שלום.

ההיסטוריה של היום יום

בשנים האחרונות מתפתח חקר ההיסטוריה דרך נקודת מבטם של האנשים הקטנים לכאורה, האזרחים. מחקרים היסטוריים נעשים על חיי היום יום של אזרחים בשכבות שונות, על חיי המין, על מעמד הנשים, על דרכים לגדל ילדים ולחנך אותם. רק לאחרונה התברר לי שעד למאה השנים האחרונות ילדים בדרך כלל גדלו בנפרד מהוריהם באירופה רוב שנות ילדותם. ושהיחס לילדים היה בעיקר כאל כוח עבודה. לא היו את הדברים האלה כאשר למדתי על ביסמארק ומטרניך במגמת ההיסטוריה המורחבת. למדנו על תהליכים מדיניים, התעמקנו במרקס ואנגלס ולא היה לנו מושג איך חיו ילדים במכרות באנגליה (קצת בכל זאת למדנו, דרך הלימוד על הסוציאליסט האוטופיסט רוברט אוון האנגלי).

הסרט כך ראינו

וזה בדיוק מה שעשו אריק ברנשטיין ואליאב לילטי בסרט כך ראינו. השניים אספו אט אט ובשקדנות פיסות של צילומים ביתיים מישראל (עוד מהתקופה שהיתה פלשתינה-א״י) וחברו אותם יחד לסיפור על ישראל מנקודת מבטם של האנשים ה״רגילים.״

הסגנון הקולנועי מזכיר את זה של 'ילדי השמש' המצוין של רן טל, שעוסק בהיסטוריה של הקיבוץ מנקודת מבטם של אלו שגדלו וחיו בו: כל הסרט ׳כך ראינו׳ נוצר מחומרים ארכיוניים כאשר ברקע שומעים את קולות העדים, צלמים או מצולמים ברוב המקרים, שמדברים על מה שהם רואים בזמן אמת. פס קול יצירתי במיוחד יוצר תחושת הצלבה מצד אחד, על ידי שזירת מספר דוברים בזה אחר זה ליצירת סיפור אחד או על ידי הדהוד וחזרה על חלק מהדברים הנאמרים, הנוטעים תחושה של ספק תעתוע ספק ריאליזם, משל אמרו לנו היוצרים ״האמנם כך היה?״ מגדילה ואומרת אחת מהמרואיינות ״אני כבר לא בטוחה מה אני זוכרת ומה עולה מהצילומים או מה רק סופר לי.״ - היא צודקת ובחברה טובה, מדובר בתופעה אנושית ידועה. זהו גם מקור כוחה של האמירה העולה מהסרט לגבי תעתועי ההיסטוריה.

מלחמת יום כיפור

יש הרבה שיאים בסרט וגם אמירות בעלות משמעות פוליטית. כל אחד מוצא את מה שמדבר אליו או אליה. זמן רב מוקדש לטראומה של מלחמת יום כיפור באופן שאולי עולה על כל מה שסופר עליה עד היום, מבחינת תחושת האובדן, הטראומה והאנדרלמוסיה. מתחרה אולי רק בגילוי אליהו של ס. יזהר.
הסצנה הפותחת את מלחמת יום כיפור היא גם סקופ: קבוצת חברים, שנסעה יחד כבכל שנה לסיני לטיול צלילות, הבחינה במהלך יום כיפור במטוסי מיג מצריים טסים לכיוון ישראל. סקרנים, הם טיפסו על גבעה וחיכו לשובו של המיג לכיוון מצרים. הוא אכן חזר, כאשר פנטום ישראלי דולק אחריו, משגר טיל ומפיל אותו לים סוף, מול המצלמה הרועדת. כך הבינו שפרצה מלחמה.
צפו בסצנה כאן:

אלי קלעו במיוחד בסרט דבריו של רוני סומק, הילד ממוצא עיראקי, שהכיר את ההיסטוריה של שורדי השואה עוד לפני שילדיהם הבינו אותה. בתחילה שמע את המילה ׳בוכנוואלד׳ וחשב שהיא מחלה. מחלה שגורמת לשכן אחד לצעוק בלילה, לשכן אחר להחביא פרוסות לחם, לשכנה אחרת ללכת לבית הספר ולהמתין בחרדה לביתה שתצא ולעוד אחת לשאול כסאות לסדר פסח, כאשר כולם יודעים שמאחורי התריסים המוגפים היא חוגגת לבדה. אכן, מחלה מגוונת היא בוכנוואלד.

צפיה בסרט

טריילר: