כאשר מדברים על הפרעות קשב, מדברים בדרך כלל על ילדים.
מצד אחד, המודעות הגוברת לתופעה גורמת להרבה מאוד אנשים בוגרים להגיד על עצמם ״אני עם הפרעת קשב״.
מצד שני, כאשר מגיעים לדרכים אפקטיביות להתמודד עם הענין, כמעט תמיד מדברים על ילדים ונוער.
הסרט ADHD, לא רק לילדים, מתמקד במבוגרים. ואולי תמצאו בהם את עצמכם או אנשים הקרובים לכם?
צפו בוידאו הקצר המצורף. הוא נוצר בעקבות כתבה מעניינת על אוטיסטים בלתי מאובחנים, דבר שהוא כמובן שונה לחלוטין, אבל דומה בהקשר של האבחנה המפוספסת, שגורמת לסבל ומאמץ שחווים אנשים במשך רוב חייהם.
לסרט ׳ADHD - לא רק לילדים׳ במאגר
פסקל, קטועת שתי רגליים, חברה לשעבר בנבחרת השחיה לנכים של ישראל ובמאית קולנוע, יוצאת להכין סרט על עמיתיה לשעבר באולימפיאדת הנכים בסידני, אוסטרליה. לנבחרת יש היסטוריה שלא תאומן של מדליות ושיאי עולם וגם באולימפיאדה הזו, השחיינית קרן ליבוביץ' צפויה לזכות במספר מדליות זהב ולשבור שיאי עולם. נבחרות הנכים הן הגאווה הישראלית והנכים עצמם, שלרבים מהם יש סיפורי גבורה של לחימה בצה"ל, מרחיבים את ליבנו וגורמים לעיתונאים ועסקנים לצאת ברצף של משפטים חגיגיים על כך שבכלל לא מדובר בנכות אלא בספורט בלבד ותראו איך האנשים פשוט ממשיכים הלאה בחייהם ואף מצטיינים במקומות בהם אנו מקרטעים.
הרשימה הזו אינה תקינה פוליטית ולא מיישרת קו עם הדיבורים הגבוהים האלה. היא עשויה להרגיז אתכם. גם הסרט הוא כזה. הפקתי וגם ערכתי את הסרט ואני גאה בו מאוד, אבל לא בטוח שהמסרים האלה עוברים בעצמם, ללא הפרשנות שברשימה הזו.
את צ׳אט ג׳יפיטי השיקו בנובמבר 2022. אבל מתברר שכאן באתר הזה שרתה עלינו רוח נבואית, כי עוד ב - 2019. שילבנו את הסדרה הרובוט שפיטר אותי.
בנוסף, פוסט ארוך מאוד נכתב כאן על נושא הבינה המלאכותית, הוסבר בו למה היא אינה בינה כלל ומהו המחסום המשמעותי בדרך לכך, שאינו רק עוד ועוד כוח חישוב.
בנושא אחד הפוסט ההוא די פספס: שוק העבודה. הונח שם, לאור הסדרה, שבקרוב מאוד, מליוני אנשים יאבדו את מקורות פרנסתם. זאת לצד העובדה שיצרני הרובוטים יהפכו לעשירים במידה בלתי נתפסת ושכתצוצאה מהקיטוב הכלכלי האדיר יפרצו מהומות. עשירים יתחמשו ויסתגרו, עניים יתחמשו ויתקפו. אפשרות אחרת שהונחה, היא שהרובוטים פשוט יספקו עושר אינסופי שיאפשר לאנשים לא לעבוד.
כל זה היה מוטעה.
אבל כיוונו לדעת גדולים. כל העולם נופל בזה. שוב ושוב.
האם אנחנו מכחישים? עוצמי עיניים? האם אנחנו משלים את עצמנו ואותה החלפה של בני אדם ברובוטים ממש מעבר לסיבוב?
בכך עוסק הפוסט הזה.
נדב גדליה מתבונן שוב על המציאות בדרכו האישית, הייחודית.
מי שגדל בחינוך חרדי, היה מדריך בישיבה ובעל תואר שני בתלמוד, מרגיש שייך מאוד גם לעולם הכללי, ה״חופשי״ בלשון החרדים וגם לעולם בו צמח. הוא גם עיתונאי, בלוגר, שחקן ויוצר קולנוע. נע בין שני העולמות ומנסה להביא את הקול האישי שלו, שאינו קשור בהכרח לאחד העולמות האלה באופן ספציפי.
באתר שלנו נמצאים מספר סרטים שלו, השונים זה מזה: ברווק עם אלוהים התיעודי הוא מנסה למצוא זיווג, תוך שהוא מתייסר על שונותו (אי שייכות מגזרית, כמו שהוא מגדיר אותה), שמקשה עליו במציאת בת זוג. בפנסיה העלילתי הקצר הוא נוגע בנקודה הרגישה של יחסי הורים וילדים. הסרט עוסק באדם שכל חייו הוקדשו לפרנסה וחיסכון. כאשר הוא מתעורר לגלות שכל האהובים עליו נותרו מרוחקים או מפוספסים בשל קמצנותו וחומרנותו הקיצונית, הוא מנסה לתקן זאת. אך לא בטוח שעוד ניתן.
מדריך למתבונן האמיץ הוא הסרט חדש ביותר שלו. בסרט זה הוא בוחן את גבולות הז׳אנר התיעודי. הסרט נראה כאסופה מהורהרת של סטוריז, הנארגים לכלל מסר אחד עם הרבה צילומים עצמיים (נדב מופיע בכל סרטיו), בהם הוא מישיר מבט למצלמה בתקריב, כך אנחנו נכנסים עמוק לתוך נשמתו ואולי בכלל לא. כמו ב׳רווק עם אלוהים׳, תמיד מכרסם הספק שמולנו נמצא נדב השחקן, התופר סצנה להנאתו ומעצים את הדרמה מסיבות קולנועיות.
הסרט מתחיל בתשוקה להתנתק מרשתות חברתיות, התראות וגירויים בלתי פוסקים ולהתחבר שוב לעצמנו. לכאורה, שמענו על כך מכל הכיוונים. החל מקואוצ׳רים, מובילי דעה ומשפיענים שמודיעים לנו (דרך פוסטים ויראליים, אלא מה. יחי הפרדוקס) שעלינו להתנתק ועד למערכות ההפעלה בטלפון ובמחשב, שמתריעות בפנינו על זמני מסך מצטברים ועל הצורך בשקט ומיקוד עצמי.
גם באתר הסרטים תוכלו לצפות בהתמכרות חברתית, סרט מניו זילנד שטוען דווקא שאין דבר כזה, התמכרות יחודית לרשתות חברתיות ואת סודות במשפחה - הימורים. איננו מותחים קו שרירותי בין הסרטים. התמכרות היא התמכרות.
מהר מאוד, הסרט עובר לתהייה לא רק על רשתות חברתיות אלא גם על צרכנות, על התשוקה לחומר ועל החשש להישאר לא מעודכן (FOMO). גם כאן, מדובר בחומרים מוכרים, אך האופן בו הם מוגשים הוא היחוד של נדב. זה סוג של רפלקסיה. משעשע, יצירתי ומחכים כאחד: נדב מגיב לשלטים, כרזות ודברים שהוא רואה ברחוב. ההיכרות שלו כאיש מקצוע עם עולם הכתיבה השיווקית מקלף וחושף את המניפולציה שכל תכליתה היא לגרום לנו לרכוש עוד ועוד.
קחו כדוגמה ניגודית את הסרט עוד: תרבות הצריכה הישראלית, גם הוא באתר. סרט זה עוסק בתופעת הצרכנות ההמונית והערצת המותגים. הוא כולל ראיונות עם מומחים וחוקרים אקדמאיים, בשילוב חומרי ארכיון. ב׳מדריך למתבונן האמיץ׳ לעומת זאת, זהו נדב נטו, אישי וסוביקטיבי.
צפו כאן בקטע קצר מתוך הפתיחה של מדריך למתבונן האמיץ:
לצפייה ב׳מדריך למתבונן האמיץ׳
'אוכלים בסתר' היא סדרה בריטית במהלכה נערך ניסוי פשוט אך מרתק: הוא נוגע להרגלי האכילה של רוב הבני האדם בעולם המתועש והשבע.
אנחנו באתר מראים פרק אחד מתוך הסדרה.
ג'יל וסטיוארט הם אח ואחות. שניהם סובלים מעודף משקל ומאוד רוצים לרדת. דבר אחד לא ברור להם: למה הם עולים במשקל? הרי לפי החישובים שלהם הם אמורים אפילו לרדת!
כאן בא לעזרתם צוות התכנית, בהנחייתה של אנה ריצ'רדסון.
אנחנו ממש מקווים שאנחנו לא נשמעים יומרניים מדי. זו רק השערה.
אך נראה לנו וכנראה לרוב האנשים מסביב, ששורשי השסע החרבתית העמוק בישראל, שעל קיומו אין חולק, אינם רק בפערים משפטיים.
הרי בואו נהיה מעשיים, כמה אנשים באמת ערים לדקויות של הגדרות עילת הסבירות למשל?
השורש הוא בתחושות ארוכות שנים, שעברו מאב לבת ולנכד, של זרות, קיפוח, הדרה, דחיקה ועוד. תחושות מוצדקות? והאם הן עדיין בתוקף? זה לא משנה.
מספיק לכתוב: צפו בסצנה הבאה מתוך הסרט המצוין מעברות, שביימה דינה צבי ריקליס והפיק אריק ברנשטיין.
לצפייה לחצו על התמונה או כאן.
