דיוויד סרבה ג'ונס, כוכב הסרט ג'יפסי דייווי, כאילו נולד לעולם כדאי לאשש לאנשים דעות קדומות על מוזיקאים נודדים. יש לו את כל המאפיינים ואת כל הקלישאות הדרושות. אם נרצה להתוודעות לסיפור של טיפוס כזה תמיד נחשוב על היותו, בשורה התחתונה, בודד בעולם ואין לו איש מלבדו. אך הסרט שנעשה ע"י רייצ'ל, בתו הבוגרת, בא להראות לנו שהמציאות היא שונה מהאגדות והסיפורים ומאחורי השמות של הנשים שאותן הוא עזב. בדרכו הבודדה ישנן נשים חזקות, שלא מסתכמות רק כדמויות משנה. כל אלה הן עולם בפני עצמן והן כאן כדי להעיד על מעשיו של דיוויד ועל השפעתו הרבה על חייהן. עוד מאפיין מרכזי ולא פחות חשוב מהדמויות היא תרבות הפלמנקו שמתאימה כמו כפפה ליד לסיפור זה, שבו שזורים מאפייני הנדידה והעממיות.
צפו במקבץ המלצות לסרטים הקשורים לאירועים וימי שנה המתקיימים בחודש יוני.
הקישורים לסרטים מתחת לנגן
הפעם מומלץ מאוד לקרוא ולא רק לצפות בוידאו!
חמאס לא יעז
סינוואר מחויב להסדרה. במצב הנוכחי, זה יהיה טירוף לצאת נגד ישראל. הם יודעים את ההשלכות של מטח על תל אביב ולכן יירתעו מראש. כדי לוודא שאני מדייק, חזרתי אל כותרות העבר הקרוב: ובכן, זה בדיוק מה שנאמר. האם ישראל תלמד בעתיד להיזהר יותר בהערכותיה את פעולות היריב? לו רק היינו יכולים לומר שזו הפעם האחרונה ושבפעם הבאה נלמד. אופס, לוחשים לי באוזניה שמוקדם מדי לסכם, כי יש בלוני תבערה.
הסידרה 1973 - יומני מלחמה היא דרך מצוינת לראות ניתוח ללא משוא פנים של עימותים רבי עוצמה: הסכמי השלום והתפרקות המשטר הסובייטי איפשרו לפתוח את הקלפים ולבצע בדיעבד חקירה עמוקה של תהליכי קבלת ההחלטות בזירה המדינית והצבאית. הסידרה כוללת ראיונות עם אנשים מכל הצדדים בעקבות מלחמת יום הכיפורים, כולל גנרלים ומדינאים מצרים בדימוס וכן בכירי המשטר בברית המועצות לשעבר.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
הסיפור שלא יאומן על אחלאם תמימי
עוד קצת על אקטואליה. בכל זאת, תקופה משוגעת ואי אפשר להתעלם: לפני מספר איגרות, ציינתי כאן את הסרט ׳הביטחונים׳ של שמעון דותן, שעוסק באסירים הבטחוניים בבתי הכלא בישראל. הסיבה לאזכור היתה הבחירות שהיו מתוכננות ברשות הפלשתינית. הבחירות כידוע בוטלו (ושימשו בין השאר כאחד התירוצים לסבב שזה עתה הסתיים). מה שלא הייתי מודע לו הוא לסיפורה של האסירה אחלאם תמימי, שמופיעה בסרט. תמימי, ששוחחרה מאז הסרט בעיסקת שליט, הקימה משפחה ונהנית ממעמד ויוקרה בירדן, שם היא מהווה מודל לצעירות וצעירים פלשתינים. תמימי הסיעה את המחבל לפיגוע במסעדת סבארו, הדריכה אותו איך למקסם את הנזק ואז חזרה בשלווה לרמאללה, שם דיווחה על הפיגוע בטלוויזיה, במסגרת תפקידה שם כשדרנית. אחת המשפחות השכולות הצליחה, אחרי מאבק משפטי ממושך, להוציא צו הסגרה בארה״ב לתמימי, אלא שמאז הוצא הצו, עושות ממשלות ארה״ב וישראל הכל, ממש הכל, כדי לא להוציא את הצו הזה לפועל. מדוע? - ריאל פוליטיק: הסגרת תמימי תחליש את המשטר השברירי ממילא בירדן, בגלל הזעם העממי שיווצר שם אם תוסגר. קראו עוד על הסיפור הבלתי יאמן הזה בכתבה יסודית הבאה של דיוויד הורוויץ בזמן ישראל.
צפו בקטע מהסרט בו מתראיינת תמימי כאן.
צפו בסרט המלא הביטחונים באתר הספריות הציבוריות
צפו בסרט המלא הביטחונים באתר המוסדות האקדמאים
האם בינה מלאכותית תגלה שקרנים
חברת הביטוח הטכנולוגית למונייד (ישראלית, פועלת בעיקר בארה״ב) פרסמה בטוויטר ציוץ בו נטען שהמנגנון שלהם יכול לגלות דיווחים שקריים לחברת הביטוח. הכיצד? - מאחר שהכל בחברה מקוון (אונליין), לקוחות מתבקשים להעלות סרטון וידאו ובו הם מתארים את התביעה שלהם מהביטוח. הטענה של למונייד היתה שניתוח של הוידאו באמצעות בינה מלאכותית מאפשר לגלות מי משקר. וואו. נשמע מטורף. התגובות נעו בין ״איך הם מעזים״ לבין ״פחח, הם בכלל לא יכולים״. אגב, התגובה השניה ככל הנראה נכונה: הם לא יכולים. אין בנמצא טכנולוגיה כזו. הסיפור דווח בפורום למידה חישובית שאני חבר בו (שידועה בציבור הרחב כבינה מלאכותית. ובכן, זו לא בינה. אנשי מקצוע נרתעים מהמילה הזו). בפורום הובע זעם מהול בצער על כך שציוצים כמו אלה של למונייד מוציאים שם רע לקהילת הלמידה החישובית, כיוון שהם מציגים אותה כמרושעת או כיומרנית (אתם תחליטו מה יותר גרוע). ואז אחד החברים בפורום אמר ״תקשיבו, הסינים כבר עושים ניסויים כאלה! והפנה לכתבה של ה - BBC שמתארת ניסויים בקריאת רגשות בהבעות פנים על ידי בינה מלאכותית שמבוצעים על ידי הסינים על עכברי המעבדה האנושיים שלהם, הלוא הם הקהילה האויגורית. לא תשמעו גינויים באו״ם על ההתעללות והניסויים שנעשים באויגורים. קריאת רגשות לפחות לא כואבת, לעומת שאר הדברים שנעשים בהם. או.קי - כאן אני חוזר למאגר שלנו. האם ניתן לאתר שקרנים? ומה הקשר לתיאוריות גזעניות היסטוריות שמנסות למפות אנשים ונטיה לפשע לפי מבנה גולגולת? הסרטים ׳כל האמת על שקרנים׳ ו׳כולנו רמאים׳ מנסים לענות על השאלות האלה וכוללים כמה ניסויים משעשעים וכן ראיונות עם אנשים שמתוקף מקצועם מתמחים בזיוף רגשותיהם בהבעות פנים, כמו הדוגמנית שבתמונה (תמונת מסך מאחד הסרטים).
כל האמת על שקרנים באתר הספריות הציבוריות
כל האמת על שקרנים באתר המוסדות האקדמיים
כולנו רמאים באתר הספריות הציבוריות
כולנו רמאים באתר המוסדות האקדמיים
העולם המסתורי של תלמידי הישיבות
שמיל הוא תלמיד בישיבה יוקרתית. אירוע מסוים של התנהגות פוחזת, שאינו מפורט, גורם להדחתו ממנה. אלא שהשתייכותו לישיבה היא עבורו יותר מאשר כמיהה להיות גדול בתורה. הישיבה היא סמל סטטוס יוקרתי ולשמיל חשוב לשמר את מעמדו. יש לו חלון זמנים מצומצם למצוא דרך לחזור ללימודים לפני שדבר הדחתו יתגלה והוא מוכן לעשות הכל, פשוט הכל, כדי להיות מוחזר לישיבה. סרט קצר, מתוחכם, יפה ורגיש, עם הרבה אקדחים שמפוזרים כל אחד במערכה ראשונה משלו וכולם יורים בתיאום במערכות השלישיות שלהם. את הסרט יצר ברוך רונזשטיין, הקרוב לעולם זה והוא מקפיד לצייר בריאליזם טבעי ובלתי מעושה את הדקויות, הניואנסים של הלבוש, המילים ושפת הגוף. למרות האופי המאוד ישראלי של סרט, הוא טולסטויאני עם גיבור הקרוע בין הטוב לרע, נע בין צידוקים חלולים לרוע לבין חרטה והתעלות, שרק מזמנת את משבר המצפון הבא. את ראש הישיבה מגלם אלי גורנשטיין הנפלא, כאדם השקוע בשרעפי עולם הרוח התורני, אך מדי פעם שוכח את עצמו ונכנע לחולשת התענוגות הקטנים של הבלי העולם הזה. אגב, השתתפות של שחקנים בכירים בסרטים של יוצרות ויוצרים צעירים היא תופעה נפוצה ויפה בישראל. ללא שום התנשאות ובשיא הרצינות, תוכלו למצוא כוכבי תיאטרון וקולנוע משחקים מכל הלב בסרטי גמר סטודנטיאליים.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
תזונה, לא מה שחשבתם
ב - 27 ביוני מצוין יום הסוכרת הבינלאומי. למחלה יש היבטים רבים ואחד המרכזי בהם הוא תזונה. הסרט תשכחו ממה שידעתם על תזונה צולה, מטגן, חורך, הופך וצורב כל מה שחשבתם שאתם יודעים על אוכל ותזונה. הוא צולם במספר מדינות בעולם ומשלב ידע, ניסיון ומחקרים ממיטב החוקרים, שעל הדרך מנפצים מיתוסים רבים, מסבירים היכן החולשות שלנו משחקות תפקיד והיכן כלל לא מדובר בחולשות, אלא במנגנונים אבולוציוניים או גנטיים.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
הלנצח ננשום אדי דלק
העולם אולי היה הרבה יותר נחמד אם כל יום היה מוקדש לסביבה. עד אז, נסתפק ביום סביבה אחד, המצוין בתחילת חודש יוני כל שנה. הסדרה אנרגיה - E2 מקדישה כל פרק לנושא אחר בהקשר סביבתי. הסדרה סוקרת הווה והיסטוריה יחד, חושפת מניעים, אינטרסים וגם תקוות. סדרה יוקרתית, המקוריינת על ידי השחקן מורגן פרימן.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
בשנת 2008 יצאה להקת "הג'ירפות" למסע הופעות בהודו, שבועיים אחרי פיגועי טרור בעיר מומביי. בסרט ראיתי ג'ירפות בהודו (במאי: נועם פנחס) אנחנו מתלווים אליהם במסע חיפוש עצמי וחיפוש אחרי הקהל הישראלי של הלהקה, שהתפזר ברחבי הודו בעקבות התרעות לפיגוע נוסף.
הסרט פותח בנאום מזמר הלהקה המאוד כריזמטי, גלעד כהנא, שמספר לקהל בהופעה בישראל שהלהקה יוצאת "לחפש את עצמה" בהודו כמו שעשו החיפושיות בשעתן. המסע מקבל תפנית מהאסקפיזם הצפוי אל התמודדות מפוכחת עם פיגועי הטרור במדינה. התפנית הזו, יותר מכל מאפיין אחר בסרט, מדגישה את הישראליות של הלהקה.
שמחים להכריז על פסטיבל סרטי המשוררים והסופרים, המשוררות והסופרות, הראשון עבורנו.
הירשמו להקרנות הפסטיבל כאן או הגיעו להקרנות ברחבי הארץ, על פי בחירתכם.
זהו פסטיבל מיוחד במינו: במקום להחליט עבורכם במה תצפו והיכן, יצאנו בקול קורא עם מספר סרטים העומדים לרשותנו. היזמנו ספריות ויחידים להרים את הכפפה, לבחור סרט מתוך המאגר ולארגן עבורו הקרנה.
הצענו גם שתארגנו דיון או שיחה בעקבות הקרנת הסרט. השיחה לא חייבת להיות מועברת על ידי מומחה או חוקר-ת. אפשר גם לדבר באופן אישי, למשל על הדרך בה ספר או כותב השפיעו עליכם.
לשמחתנו, נענו לפנייתנו מכל רחבי הארץ: מבאר שבע בדרום ועד מרום גולן שבצפון.
האיגרת המשודרת (הנגן שבהמשך) מדברת על פסטיבל סרטי המשוררים והסופרים וגם על סרטים חדשים וסרטים אקטואליים. איגרת מושקעת, עם עריכה קפדנית. מוזמנים לצפות.
תמליל האיגרת מובא כאן:
ברוכות, ברוכים הבאים.
לכל מי שנמצא כאן בפעם הראשונה, זוהי האיגרת המשודרת של מאגר סרטי האיכות מובי דיסקברי.
איגרת משודרת, ניוזלטר וידאו, פודקאסט מצולם -- איך שלא תקראו לזה.
באיגרת הזו, שמצולמת בערך אחת לחודש אני מנסה להמליץ על סרטים מתוך מאגר מובי דיסקברי הרלוונטיים לאותו חודש. הבסיס הוא ימי שנה, חגים, אירועים אקטואליים וסרטים חדשים.
האיגרת של הפעם כוללת את כל אלה.
מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה מסעיר את התקשורת העולמית והישראלית. במאבק הזה נפגעים אנשים רבים, כל יום, אבל יש כללים ברורים לגבי מי שתופס כותרות ומחזיק אותן יותר מ - 24 שעות.
במקרה הזה, התקשורת, באקט נרקיסיסטי טיפוסי, מדרגת פגיעה בעיתונאי בתור הדבר החשוב ביותר בעולם.
מבלי להתייחס ערכית לסולם העדיפויות הזה, אני רוצה לספר לכם על סרט-תחקיר שאני עצמי יצרתי לפני די הרבה שנים. אמנם באיגרת הזו אני בדרך כלל סוקר סרטים של אחרים אבל הפעם, במקרה, מדובר בסרט שלי. כותרתו היא פרשת א-דורה, ספין או סמל. את השם הקולע אגב נתן איתי לנדסברג נבו, שהיה אז עורך תוכנית התחקירים מבט שני, במסגרתה שודר הסרט.
מוחמד א-דורה היה ילד שנקלע לחילופי אש בין צה״ל לבין חמושים פלשתינים בצומת נצרים ברצועת עזה. השנה היא 2000, תחילתה של מה שנודע אחר כך כאינתיפאדה השניה. במקום היה גם צלם של הערוץ השני הצרפתי. הוא קולט את הילד ואביו מתחבאים מאחורי חבית, אחוזי אימה. אחרי כמה דקות המצלמה חוזרת לשם ואנחנו רואים את הילד שרוע על האדמה ללא תנועה ואביו מעליו. הילד, כפי שהתברר ונטען אחר כך, נהרג. האב נפצע ושוקם.
החומר מגיע לעיתונאי הרשת שארל אנדרלן. אנדרלן לא היה בשטח. הוא צופה בחומרים ומקליט קריינות רקע הקובעת באופן חד צדדי כי צה״ל ירה בילד.
העולם מתפוצץ. הנשיא קלינטון מתייחס באופן אישי לפרשה ומתחיל מחול שדים מטורף, שכל כולו האשמה של צה״ל ומדינת ישראל, היורה לכאורה במזיד באזרחים תמימים ובלתי מעורבים. איש בעולם אינו חוקר את הפרשה לעומקה בחיפוש אחר ממצאים.
ישראל הרשמית נכנסת למגננה ועמדת התנצלות. מבצעת תחקיר ומארחת בשטח עיתונאים בינלאומיים, בניסיון להוכיח כי לא היתה כלל זווית ירי בין כוח צה״ל לבין מוחמד א-דורה ואביו. זה רק הופך את הדברים לגרועים יותר. העיתונאים מציגים את הקצינים הישראלים כנלעגים. דובר צה״ל מחליט לשנות גישה וגוזר על עצמו דממה מוחלטת.
אבל את כדור השלג אי אפשר לעצור. א-דורה, כפי שרומז שם הסרט, הופך לסמל. סמל לתמימות הילדותית אל מול הרוע של הכיבוש. החולשה אל מול הכוח המופעל ללא שיקול דעת. מעשי טרור, כולל כריתת ראש של יהודי שבוי, מבוצעים בשם הנקמה על מותו של מוחמד א-דורה. העסק הופך לסיפור של תקשורת, של דימויים ושל סמלים. זה כבר מזמן לא סיפור של מיקום כוחות יורים, זהות כלי נשק וזוויות. כל אלו לא מעניינים יותר.
בדיוק כמו בסיפור של שירין אבו עאקלה: יש מי שממהר לקבוע עובדות ויש מן הצד השני מי שמאזין למנגינה שהוא רוצה לשמוע ולא דורש הוכחות.
עולם כמנהגו נוהג.
אז מה קרה אחר כך בפרשת א-דורה?
קבוצת אזרחים מתחילה לחקור את הנושא על דעת עצמה, במשאבים עצמיים. הענין מגיע גם לבתי משפט ולתביעות דיבה. עשיית הכתבה הביאה אותי בין למסדרוןו צפוף של בית המשפט בפריז, Palais de Justice וגם למסדרונות בית המשפט העליון. ראיתי גם דוחות בליסטיים מפורטים, אנימציות עם הדמיות וגם שיחה מוקלטת מאוד משונה עם הצלם שתיעד את האירוע.
והיה גם את העיתונאי, נשוא הכתבה, שארל אנדרלן. הוא איים שאחרי צאתו לפנסיה יתבע את כולם, כולל אותי. הוא כבר מזמן יצא לפנסיה. התביעה עוד לא הגיעה.
כאז כן עתה, ראיתי קרב בין כאלו שיצירת תודעה ציבורית היא בעיניהם מטרה עליונה, לעומת אלו שחשיפת עובדות ללא משוא פנים היא משימת חיים. אלה ואלה לעולם לא יוכלו לתקשר זה עם זה. צד אחד מחושב, צד אחד תמים.
ועשו את החשבון לבד למי הכוונה במקרה של אבו עאקלה.
ונעבור לקומדיה!
דון ז׳ואן בגליל הוא סרט חדש במאגר, סרט בהפקה של שאדי סרור, שגם משחק בתפקיד הראשי ושל הבמאי נעמן בישארה, שכתב את התסריט.
הסרט, גם בעיני יוצריו, הוא קומדיה קלילה, נטולת היומרות והנפיחות שמאפיינות פעמים רבות סרטים הנעשים באזורנו, ששואפים ללא פחות מלשנות את העולם.
באופן מכוון - ואני מודה שלא שמתי לב לכך בהתחלה, הסרט הוא נטול מדינה: אמנם כל הסרט בערבית, אבל אין בו שמות של ערים ושכונות אמיתיים, אין שלטי רחובות ואין אפילו מספרי מכוניות. יחד עם זאת, זהו אינו סרט מדע בדיוני. הוא מתרחש בשום מקום ובכל מקום. יש בו גם מימד חתרני: יש בו אינטימיות, קללות, עישון מריחואנה בפומבי, נפיחות וגם אישה משוחררת ועצמאית אחת. דברים שקשה למצוא בסרט ערבי (לדברי יוצריו עצמם).
למפיקה הוותיקה והמוערכת אסנת טרבלסי, לשעבר יושבת ראש הפורום הדוקומנטרי, יש הרבה סרטים במאגר. לאחרונה נוספה עוד אסופה. סרטים חברתיים סרטים המתארים סיורים אישיים, אנשים ותופעות ממגזרים מוכרים פחות וגם סרטים עם אמירה פוליטית נוקבת. ביניהם סרט ערבית, שמתאר תרבות שגם אני גדלתי עליה, של הטקסט הישראלי כל כך של צפייה בסרט מצרי בכל יום שישי אחר הצהרים וגם דם חם, בבימויו של ארתור אברמוב, המתאר את המירוץ לפסגת הספורט העולמי בקיקבוקסינג של דניאלה ושל אוהד, תוך שהם מתמודדים במקביל עם מסורות משפחתיות קשוחה ועם עצמם.
נצפה בקטע מתוך דם חם.
מכירים את הביטוי ״הנדסת תודעה״? נעשה בו שימוש מרובה בזמן האחרון.
הסיפור הבא ממחיש אותו פעם נוספת.
מטא, לשעבר פייסבוק, מנסה בכל כוחה למנוע חקיקה שתגביל את פעולתה. אחרי שפנייה ישירה למחוקקים לא עזרה, היא פנתה לדרכים ערמומיות יותר. עומר כביר מדווח בכלכליסט כי תחקיר של וול סטריט ג׳ורנל מצא כי עמותה עלומה מממנת תוכן בכלי תקשורת. תוכן שקורא לא להטיל חקיקה על פייסבוק.
נשמע לכם מוכר? - אתם צודקים. ישראל מלאה בעמותות של ״אזרחים למען…״ ובמכונים שונים שעוטפים פרסומים אינטרסנטיים במילים כמו מחקר, סקר, לאומי, אזרחי, חופש, זכויות וכן הלאה. יש אכן מחקרים וסקרים מאחורי הפרסומים האלה, אבל תוצאת המחקר ידועה עוד לפני נערכו והשאלות בסקרים מנוסחות בצורה מניפולטיבית.
רובנו יודעים או משערים את קיומם של הדברים האלה, אבל מי שממש יצר תחקיר ענק על התשעייה הזו הוא יוצרי הסרט אם יש ספק. למעשה, הוא מבוסס על הספר ׳סוחרי הספק׳. תחקיר הסרט מתאר איך חברות הטבק נטעו במשך שנים בתודעה הציבורית ספק לגבי הנזקים שהסיגריות גורמות. הם גייסו מובילי דעת קהל, מדענים, מנחי תוכניות ועיתונאים כדי לפמפם את התחושה שהוויכוח על הנזקים של הסיגריות עוד לא הוכחו כחד משמעיים.
הם ידעו היטב שהסיגריות מזיקות. מחקרים פנימיים שלהם, שהם גנזו, הוכיחו זאת. אבל הם קנו זמן. הזמן הזה איפשר להם להרוויח מיליארדים, תוך שהציבור והמחוקקים כאחד משוכנעים שמדובר בוויכוח לגיטימי בין מצדדי ושוללי הסיגריות ובעוד אלפי אנשים מתים מנזקי העישון. מה שמרתק בסרט הזה ובספר שהוא מבוסס עליו, הוא התיעוד המדויק והעדויות הפנימיות שמובאות בסרט, המוכיחים שאנחנו כולנו רק כלי משחק.
מכאן חשיבותם הגדולה של סרטים מסוג זה ושל פיתוח של מה שמכונה אוריינות מידע: פיתוח חשיבה ביקורתית כלפי מסרים שמונחתים עלינו השכם והערב.
האיגרת הזו משודרת על סף חודש יוני ואנחנו משיקים מה שבתקווה יהפוך למסורת: חודש של סרטים על משוררים וסופרים, משוררות וסופרות. יצאנו בקול קורא ספריות ויחידים לערוך הקרנות ולקיים לצידן דיונים ומפגשים.
החודש ייערכו כאלו מבאר שבע ועד מרום גולן. מרמת גן ועד תל אביב.
הירשמו לפסטיבל בקישור הזה
מערך הספריות באוניברסיטת בר אילן היה בין הגופים שנענו לאתגר. מיטל נג׳אתי וד״ר חיה בינוסוביץ יזמו וארגנו שיח לאחר הקרנת הסרט משהו על רוח תזזית, בו ישתתפו חוקרי וחוקרות ספרות מהשורה הראשונה באירוע היברידי שיתקיים ב - 7.6, ח׳ בסיוון, בלובי של מערך הספריות והמידע, בניין 401, אוניברסיטת בר אילן, בשעה 12:00
מה זאת אומרת אירוע היברידי?
המשמעות היא שהשיח ישודר במקביל ובזמן אמת לקהל מקוון. כל שצריך הוא להירשם. בחינם.
גם הספרייה העירונית בבאר שבע נרתמה לענין. צוות הספרייה (אילנית, שלומית וגילי) בחר שלושה סרטים העוסקים במשוררים. הסרטים יוקרנו בימי ראשון בערב במהלך חודש יוני 2022.
האסופה נקראת בין שני קצוות.
ההרשמה כאן
האיגרת הפעם היתה ארוכה מהרגיל, בגלל שהיו נושאים רבים וסרטים רבים. במילים אחרות - צרות טובות.
צפייה נעימה.
כל תרבות מתייחסת אחרת למושג האחריות.
ישנן תרבויות בהן מתנצלים וגם מתאבדים.
בתרבויות אחרות, מפילים את האחריות על קורבן מזדמן, בדרך כלל כזה שלא יכול להגן על עצמו בגלל תפקידו, מעמדו או מסיבות אישיות.
ובישראל? - כאן ההיסטוריה מראה חלוקה קוטבית. יש בה אנשים שמכריזים בקול רם על אחריותם, גם מראש וגם בדיעבד, מתפטרים או מרכינים ראש.
ויש כאלו שמתנערים מאחריות באופן קבוע או מנסחים עבורה חוקים משונים, כמו למשל לקבוע שאחריות אינה אשמה.
הסדרה הרמטכ״לים מדברת בין השאר על אחד ממקרי הטלת אחריות הקשים ביותר שהיו במדינת ישראל.
את צ׳אט ג׳יפיטי השיקו בנובמבר 2022. אבל מתברר שכאן באתר הזה שרתה עלינו רוח נבואית, כי עוד ב - 2019. שילבנו את הסדרה הרובוט שפיטר אותי.
בנוסף, פוסט ארוך מאוד נכתב כאן על נושא הבינה המלאכותית, הוסבר בו למה היא אינה בינה כלל ומהו המחסום המשמעותי בדרך לכך, שאינו רק עוד ועוד כוח חישוב.
בנושא אחד הפוסט ההוא די פספס: שוק העבודה. הונח שם, לאור הסדרה, שבקרוב מאוד, מליוני אנשים יאבדו את מקורות פרנסתם. זאת לצד העובדה שיצרני הרובוטים יהפכו לעשירים במידה בלתי נתפסת ושכתצוצאה מהקיטוב הכלכלי האדיר יפרצו מהומות. עשירים יתחמשו ויסתגרו, עניים יתחמשו ויתקפו. אפשרות אחרת שהונחה, היא שהרובוטים פשוט יספקו עושר אינסופי שיאפשר לאנשים לא לעבוד.
כל זה היה מוטעה.
אבל כיוונו לדעת גדולים. כל העולם נופל בזה. שוב ושוב.
האם אנחנו מכחישים? עוצמי עיניים? האם אנחנו משלים את עצמנו ואותה החלפה של בני אדם ברובוטים ממש מעבר לסיבוב?
בכך עוסק הפוסט הזה.