השידור המוקלט, תיאור טקסטואלי מתחתיו:
באיגרת הפעם:
סרטים ופעילויות לקראת יום השואה הבינלאומי.
בעקבות הפיגוע בבית הכנסת בטקסס, על האנשים קרי הרוח והמתוחכמים, שמנהלים משאים ומתנים עם טרוריסטים.
סרט ראשון מתוך סדרה חדשה ומקסימה, בה לוקחים פוסטים מרשתות חברתיות ומתסרטים אותם.
מה הקשר בין המאהבות של זאוס, כוכב צדק, גלילאו וקפלר?
אדם שנראה כחסר בית הזקוק לעזרה נכנס לבית כנסת בעיר קוליוויל בטקסס. רב הקהילה, במחווה של הכנסת אורחים, מציע לו שתיה חמה, למרות שלא ראה את האיש קודם מעולם. לפתע הוא שומע קליק ורואה אקדח בידו של האיש. מאותו הרגע, הרב והמתפללים שהיו בבית הכנסת הופכים לבני ערובה.
החוטף דורש לשחרר מהכלא את מי שידועה בכינוי ליידי אל קאעידה.
במשך שעות ארוכות מנהל צוות משא ומתן דיון עם החוטף. המטרה המרכזית: למשוך זמן עד שיתאפשר לבצע חילוץ. ואכן, אחרי מספר שעות, הרב מאתר הזדמנות לברוח, מחלץ החוצה את המתפללים וכוחות הביטחון משתלטים על המחבל.
מי האנשים האלה, שהצליחו לנהל את המשא ומתן במשך זמן כה רב? זו מיומנות לא פשוטה ויש יחידות מיוחדות העוסקות בכך. הסרט הלוחש למחבלים עוסק בדיוק ביחידה כזו.
בוידאו, קטע המספר על הנסיבות בהן הוקמה היחידה.
=================
אמיר וולנסקי הוא יוצר קולנוע מוכשר. רוב הזמן הוא עובד כצלם וגם צילם סרט אחד שלי שהוקרן כאן במפגש קודם. יום אחד קרא פוסט מוצלח במיוחד בפייסבוק וחשב לעצמו ״זה ממש סיפור, אולי אעשה מזה סרט.״
וכך נולד פורמט.
הפרק הראשון ״המכירה״, מסופר בגוף ראשון. הוא ממחיש בהומור מושחז את חוסר האונים והפאתטיות של רבים מאיתנו, כאשר אנחנו מנסים למכור רכב יד שניה בשוק של כרישים ערמומייים.
"המכירה" - סרט קצר, בוידאו יש קטע קצר ממנו.
=================
בחודש ינואר, החודש של האיגרת הזו, בשנת 1610, גילה גלילאו ארבעה מהירחים של כוכב צדק. ויכוח מתמשך ובלתי פתור טוען שהוא לא היה הראשון, אבל הם בכל זאת נקראים הירחים הגליליאניים. כל אחד מהירחים קרוי על שם כל אחת המאהבות של זאוס, מנהיג האלים. ולמה זאוס? כי צדק הוא יופיטר ויופיטר הוא שמו של זאוס במיתולוגיה הרומית. מבולבלים? - כן, גם אני הייתי צריך לקרוא את זה מספר פעמים כשהכנתי את האיגרת הזו.
גלילאו המשך וחיזק את הקביעה של קופרניקוס, על פי לא כל גרמי השמיים סובבים סביב הכוכב שלנו, ארץ.
עוד אדם שראה את עצמו כממשיך דרכו של קופרניקוס היה יוהנס קפלר. הסרט קפלר - מסתערים על השמיים מתאר את חייו של קפלר. סרט עלילתי, שחלקו צולם במקומו בהם אירעו הדברים.
סצנה ממנו נמצאת באיגרת בנגן למעלה.
==================
בישראל מציינים את יום השואה אחרי פסח, אבל יש מועד נוסף, בינלאומי, בו העולם כולו מציין את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. זהו ה - 27.1. יש במאגר כמה וכמה סרטים מצוינים העוסקים בשואה ואנחנו ממליצים לכם לבדוק אותם.
ביום חמישי, ה - 27.1, נערוך הקרנה של הסרט אתה מת רק פעמיים ומפגש עם הבמאי יאיר לב. הסרט זכה לביקורות מצוינות והוא בנוי כסרט מתח, למרות שהוא דוקומנטרי. הצטרפו אלינו להקרנה ולמפגש בשידור חי.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש דעה כלשהי על השונה והדומה בין נשים לגברים. בדרך כלל הויכוח נסב סביב השאלה עד כמה ההבדלים בין נשים לגברים נובעים מחינוך ונורמות ועד כמה הם מולדים וטבועים בפיזיולוגיה שלנו. לויכוח הזה יש משמעויות בנושא שווין חברתי (במה שנוגע לנשים בצבא, נשים במקצועות שונים, נשים בניהול ועוד), בתחום היחסים (מי מוביל והאם נכון בכלל לדבר על ״הובלה״ בזוגיות) וכן בדיונים משפטיים וחברתיים על הורות (נשים נתפסות פעמים רבות כהורה טבעי יותר).
יש שפע של בדיחות בנושא, אמונות קדומות ובעיקר הרבה הרבה שיפוטיות כלפי מי שחושב אחרת על תפקידי מגדר.
הסרט המקסים מוח גברי, מוח נשי מנסה לעשות סדר בכאוס הזה דרך המדע. זוהי הפקה מניו זילנד. אולי זה ענין תרבותי, אבל הנועם והמתינות שיש בסרט, לצד ההומור וההקשבה, מהווים חידוש לשיח הישראלי המקובל, שכולל בדרך כלל הרבה אמירות נחרצות, זעם אצור (או מתפרץ) והאשמות הדדיות או תחושת "חייבים לשנות לפני שיהיה מאוחר מדי!".
אז איך מגיעים למסקנה בדבר השונה והדומה בין גברים ונשים?
ביום חמישי 27.10.2022 נקיים הקרנה של הסדרה 301 פדויים ומפגש עם הבמאית ציפי קרליק, המפיק איתי לנדסברג ואורי אהרנפלד, מפדויי השבי ומשתתף בסדרה.
האירוע יתקיים בהיכל התרבות בכפר סבא (אודיטוריום בית ספיר) והמפגש עם היוצרים יועבר בשידור חי לצופים המקוונים. כלומר, אירוע היברידי, כפי שאנחנו מבצעים כבר מעל שנה.
הירשמו כאן לאירוע המקוון (חינם)
לאירוע באולם הירשמו כאן
הסדרה עוסקת בפדויי השבי של מלחמת יום כיפור. לא רק בלחימה ובנפילה בשבי, אלא במידה רבה גם במה שקרה אחרי שחזרו לארץ:
פדויי השבי צוו להגיע למתקן מיוחד בו עברו חקירות יסודיות. על פניו, לגיטימי ואף נחוץ. מדינת ישראל ביקשה לדעת מה רמת הנזק הבטחוני שנגרם בשבי, עד כמה דלפו סודות, מהן שיטות החקירה של האויב ועוד. הדבר כונה ״תשאול״ ולא חקירה, כדי לעדן את מראית העין שלו.
אלא שבעיני הפדויים, זו לא רק היתה חקירה/תשאול, זה היה כתב האשמה: ״למה נפלתם בשבי ולא בחרתם להילחם עד המוות? האם אתם כעת סוכנים מושתלים? ואם אתם טוענים שלא, תוכיחו.״
לנחקרים/מתושאלים הוזרק החומר פנטותאל, המכונה לפעמים סם האמת. האמונה אז היתה שהדרך להוציא את האמת מפדויי השבי תהיה לסמם אותם בחומר הכימי ואז להחיות את סיטואציות הלחימה והשבי דרך השמעת הקלטות רשתות קשר, פיצוצים, צעקות חוקרים ועוד. אז, האמינו החוקרים, האמת תצא לאור.
אבל האמת היתה שהנחקרים חשו שהם עוברים חוויית שבי נוספת.
במשך שנים לא דיברו על כך. לא היה ראוי להטיל ספק במעשיו של צה״ל. האמונה ש״ככה זה ואין מה לעשות״ החזיקה מעמד שנים רבות, עד שהספקות החלו לעלות ונוצר שיח. אחת מהתוצאות שלו היא הסדרה העוצמתית 301 פדויים, אותה כאמור נקרין ואחריה יתקיים מפגש יוצרים.
צפו בהמשך בשיחה עם הבמאית ציפי קרליק
ֿהירשמו כאן לאירוע המקוון
במאגר שלנו יש הרבה סרטים על ישראל: החברה הישראלית על כל גווניה, ההיסטוריה שלה, סרטים על אמנים, סופרים ומוסיקאים ישראלים וגם, אי אפשר בלי - שכול, מלחמה וטראומה.
חשוב לנו גם לגוון עם נושאים נוספים, כלליים יותר. לכן יש גם סרטים על טכנולוגיה, רפואה, תזונה, תרבויות רחוקות, כלכלה ועסקים.
הרשומה הזו תספר לכם על הנושא האחרון - כלכלה ועסקים.
צפו במקבץ המלצות לסרטים הקשורים לאירועים וימי שנה המתקיימים בחודש יוני.
הקישורים לסרטים מתחת לנגן
הפעם מומלץ מאוד לקרוא ולא רק לצפות בוידאו!
חמאס לא יעז
סינוואר מחויב להסדרה. במצב הנוכחי, זה יהיה טירוף לצאת נגד ישראל. הם יודעים את ההשלכות של מטח על תל אביב ולכן יירתעו מראש. כדי לוודא שאני מדייק, חזרתי אל כותרות העבר הקרוב: ובכן, זה בדיוק מה שנאמר. האם ישראל תלמד בעתיד להיזהר יותר בהערכותיה את פעולות היריב? לו רק היינו יכולים לומר שזו הפעם האחרונה ושבפעם הבאה נלמד. אופס, לוחשים לי באוזניה שמוקדם מדי לסכם, כי יש בלוני תבערה.
הסידרה 1973 - יומני מלחמה היא דרך מצוינת לראות ניתוח ללא משוא פנים של עימותים רבי עוצמה: הסכמי השלום והתפרקות המשטר הסובייטי איפשרו לפתוח את הקלפים ולבצע בדיעבד חקירה עמוקה של תהליכי קבלת ההחלטות בזירה המדינית והצבאית. הסידרה כוללת ראיונות עם אנשים מכל הצדדים בעקבות מלחמת יום הכיפורים, כולל גנרלים ומדינאים מצרים בדימוס וכן בכירי המשטר בברית המועצות לשעבר.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
הסיפור שלא יאומן על אחלאם תמימי
עוד קצת על אקטואליה. בכל זאת, תקופה משוגעת ואי אפשר להתעלם: לפני מספר איגרות, ציינתי כאן את הסרט ׳הביטחונים׳ של שמעון דותן, שעוסק באסירים הבטחוניים בבתי הכלא בישראל. הסיבה לאזכור היתה הבחירות שהיו מתוכננות ברשות הפלשתינית. הבחירות כידוע בוטלו (ושימשו בין השאר כאחד התירוצים לסבב שזה עתה הסתיים). מה שלא הייתי מודע לו הוא לסיפורה של האסירה אחלאם תמימי, שמופיעה בסרט. תמימי, ששוחחרה מאז הסרט בעיסקת שליט, הקימה משפחה ונהנית ממעמד ויוקרה בירדן, שם היא מהווה מודל לצעירות וצעירים פלשתינים. תמימי הסיעה את המחבל לפיגוע במסעדת סבארו, הדריכה אותו איך למקסם את הנזק ואז חזרה בשלווה לרמאללה, שם דיווחה על הפיגוע בטלוויזיה, במסגרת תפקידה שם כשדרנית. אחת המשפחות השכולות הצליחה, אחרי מאבק משפטי ממושך, להוציא צו הסגרה בארה״ב לתמימי, אלא שמאז הוצא הצו, עושות ממשלות ארה״ב וישראל הכל, ממש הכל, כדי לא להוציא את הצו הזה לפועל. מדוע? - ריאל פוליטיק: הסגרת תמימי תחליש את המשטר השברירי ממילא בירדן, בגלל הזעם העממי שיווצר שם אם תוסגר. קראו עוד על הסיפור הבלתי יאמן הזה בכתבה יסודית הבאה של דיוויד הורוויץ בזמן ישראל.
צפו בקטע מהסרט בו מתראיינת תמימי כאן.
צפו בסרט המלא הביטחונים באתר הספריות הציבוריות
צפו בסרט המלא הביטחונים באתר המוסדות האקדמאים
האם בינה מלאכותית תגלה שקרנים
חברת הביטוח הטכנולוגית למונייד (ישראלית, פועלת בעיקר בארה״ב) פרסמה בטוויטר ציוץ בו נטען שהמנגנון שלהם יכול לגלות דיווחים שקריים לחברת הביטוח. הכיצד? - מאחר שהכל בחברה מקוון (אונליין), לקוחות מתבקשים להעלות סרטון וידאו ובו הם מתארים את התביעה שלהם מהביטוח. הטענה של למונייד היתה שניתוח של הוידאו באמצעות בינה מלאכותית מאפשר לגלות מי משקר. וואו. נשמע מטורף. התגובות נעו בין ״איך הם מעזים״ לבין ״פחח, הם בכלל לא יכולים״. אגב, התגובה השניה ככל הנראה נכונה: הם לא יכולים. אין בנמצא טכנולוגיה כזו. הסיפור דווח בפורום למידה חישובית שאני חבר בו (שידועה בציבור הרחב כבינה מלאכותית. ובכן, זו לא בינה. אנשי מקצוע נרתעים מהמילה הזו). בפורום הובע זעם מהול בצער על כך שציוצים כמו אלה של למונייד מוציאים שם רע לקהילת הלמידה החישובית, כיוון שהם מציגים אותה כמרושעת או כיומרנית (אתם תחליטו מה יותר גרוע). ואז אחד החברים בפורום אמר ״תקשיבו, הסינים כבר עושים ניסויים כאלה! והפנה לכתבה של ה - BBC שמתארת ניסויים בקריאת רגשות בהבעות פנים על ידי בינה מלאכותית שמבוצעים על ידי הסינים על עכברי המעבדה האנושיים שלהם, הלוא הם הקהילה האויגורית. לא תשמעו גינויים באו״ם על ההתעללות והניסויים שנעשים באויגורים. קריאת רגשות לפחות לא כואבת, לעומת שאר הדברים שנעשים בהם. או.קי - כאן אני חוזר למאגר שלנו. האם ניתן לאתר שקרנים? ומה הקשר לתיאוריות גזעניות היסטוריות שמנסות למפות אנשים ונטיה לפשע לפי מבנה גולגולת? הסרטים ׳כל האמת על שקרנים׳ ו׳כולנו רמאים׳ מנסים לענות על השאלות האלה וכוללים כמה ניסויים משעשעים וכן ראיונות עם אנשים שמתוקף מקצועם מתמחים בזיוף רגשותיהם בהבעות פנים, כמו הדוגמנית שבתמונה (תמונת מסך מאחד הסרטים).
כל האמת על שקרנים באתר הספריות הציבוריות
כל האמת על שקרנים באתר המוסדות האקדמיים
כולנו רמאים באתר הספריות הציבוריות
כולנו רמאים באתר המוסדות האקדמיים
העולם המסתורי של תלמידי הישיבות
שמיל הוא תלמיד בישיבה יוקרתית. אירוע מסוים של התנהגות פוחזת, שאינו מפורט, גורם להדחתו ממנה. אלא שהשתייכותו לישיבה היא עבורו יותר מאשר כמיהה להיות גדול בתורה. הישיבה היא סמל סטטוס יוקרתי ולשמיל חשוב לשמר את מעמדו. יש לו חלון זמנים מצומצם למצוא דרך לחזור ללימודים לפני שדבר הדחתו יתגלה והוא מוכן לעשות הכל, פשוט הכל, כדי להיות מוחזר לישיבה. סרט קצר, מתוחכם, יפה ורגיש, עם הרבה אקדחים שמפוזרים כל אחד במערכה ראשונה משלו וכולם יורים בתיאום במערכות השלישיות שלהם. את הסרט יצר ברוך רונזשטיין, הקרוב לעולם זה והוא מקפיד לצייר בריאליזם טבעי ובלתי מעושה את הדקויות, הניואנסים של הלבוש, המילים ושפת הגוף. למרות האופי המאוד ישראלי של סרט, הוא טולסטויאני עם גיבור הקרוע בין הטוב לרע, נע בין צידוקים חלולים לרוע לבין חרטה והתעלות, שרק מזמנת את משבר המצפון הבא. את ראש הישיבה מגלם אלי גורנשטיין הנפלא, כאדם השקוע בשרעפי עולם הרוח התורני, אך מדי פעם שוכח את עצמו ונכנע לחולשת התענוגות הקטנים של הבלי העולם הזה. אגב, השתתפות של שחקנים בכירים בסרטים של יוצרות ויוצרים צעירים היא תופעה נפוצה ויפה בישראל. ללא שום התנשאות ובשיא הרצינות, תוכלו למצוא כוכבי תיאטרון וקולנוע משחקים מכל הלב בסרטי גמר סטודנטיאליים.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
תזונה, לא מה שחשבתם
ב - 27 ביוני מצוין יום הסוכרת הבינלאומי. למחלה יש היבטים רבים ואחד המרכזי בהם הוא תזונה. הסרט תשכחו ממה שידעתם על תזונה צולה, מטגן, חורך, הופך וצורב כל מה שחשבתם שאתם יודעים על אוכל ותזונה. הוא צולם במספר מדינות בעולם ומשלב ידע, ניסיון ומחקרים ממיטב החוקרים, שעל הדרך מנפצים מיתוסים רבים, מסבירים היכן החולשות שלנו משחקות תפקיד והיכן כלל לא מדובר בחולשות, אלא במנגנונים אבולוציוניים או גנטיים.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
הלנצח ננשום אדי דלק
העולם אולי היה הרבה יותר נחמד אם כל יום היה מוקדש לסביבה. עד אז, נסתפק ביום סביבה אחד, המצוין בתחילת חודש יוני כל שנה. הסדרה אנרגיה - E2 מקדישה כל פרק לנושא אחר בהקשר סביבתי. הסדרה סוקרת הווה והיסטוריה יחד, חושפת מניעים, אינטרסים וגם תקוות. סדרה יוקרתית, המקוריינת על ידי השחקן מורגן פרימן.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
זהו סרט על מה שקורה באמת בבתי הספר. אחרי שהצוות החינוכי סיים את פעילותו, סובב את הגב והשאיר את התלמידים לבדם. אחרי הנאומים, ההתראות והקריאה "תפנו אלינו אם יש בעיה", שנכנסת מאוזן אחת ויוצאת מהשניה. כי הילדים ובני הנוער יודעים ש"לדבר על זה" משמעותו צרות יותר גדולות.
אז הם מתמודדים לבד, או שכמו שאומרים רבים - להוריד את הראש ולחכות כבר שבית הספר ייגמר ולעולם לא לפגוש עוד אנשים מהסוג הזה.
'המלוכלכים' הוא סרט על ילדים כאלה.
הם מאוד רוצים להבליג ולעבור הלאה. נראה שיכולת הספיגה שלהם, פיזית ונפשית, היא אינסופית. אבל הדבר בלתי אפשרי: הנערים המציקים להם ממש מתחננים בפניהם, בדרכם המעוות, להגיב.
כתלמידי המגמה לקולנוע, הם נוקמים דרך המסך: יוצרים סצנות שכל כולן הצדעה לקולנוע קלאסי, בהן הם עצמם משפילים, מסרסים וטובחים את אלו שמציקים להם. זה מאוד מצחיק אותם. פחות מצחיק את הצוות החינוכי בבית הספר. ורק גורם ליותר הצקות.
הבמאי, ברגישות רבה, מגביר את הדילמה וגורם לנו לפעמים לחשוב, שבאמת מגיע להם שיצחקו עליהם קצת.
אולי לא באלימות כפי שהדבר נעשה, אבל הם באמת יכולים להיות מעצבנים וחסרי טאקט, לא?
כי זה מה שטרגי אצל קורבנות ההצקות (bullying): בהתנהגותם הלא תמיד מודעת הם מזמינים את ההצקה, או לפחות גורמים לעדים לה להגיב בחיוך ספק סלחני, ספק משועשע כלפי המציקים. הי, הוא באמת קצת מוזר הילד הזה! לא צוחק מבדיחות, מרים את המכנסיים עד החזה, נועץ מבטים מזוגגים במלכת הכיתה, מחטט באף מול המורה, שואל שאלות נורא ארוכות דווקא בצלצול, נופח בקול בטקס יום הזיכרון. פשוט בא לך להביא לו כאפה. פרצוף דורש סטירה, כן!
המלוכלכים שלנו חסרי בושה. בעיקר מאט. הוא שואל שאלות בוטות, מתלבש באופן פרובוקטיבי, ניגש למתעללים בו באופן ישיר וגם גורם למבוכה אצל המורה היחיד שעוד מנסה לעזור לו.
נראה לרגעים שהוא קצת נהנה מהמצב: עם התקדמות ההצקות נגדו, סצנות הנקמה שהוא מביים הופכות יותר ויותר פרועות וגם, יש לומר, יותר יצירתיות. השנאה, הלעג והבוז המופנים כלפיו משמשים לו כדלק אמנותי.
ואז מגיע הרגע בו הדחף לצלם סצנות מציאותיות עולה מדרגה. למה לביים, כשאפשר להיות אמיתי?
ושוב, כמו הומאז', הפעם למחזאות, האקדח שבמערכה הראשונה יורה בשלישית.
ונעצור כאן, כדי לא ליצור ספוילר.
מאט ג'ונסון, במאי הסרט והשחקן הראשי בו, יצר את הסרט בסגנון דוקומנטרי, כאילו מצלמה עוקבת אחרי שני גיבוריו לכל מקום. הסגנון תיעודי לחלוטין, המצלמה רועדת וקופצת, לפעמים לא שומעים טוב, לפעמים מאט שואל את הצלם אם יש לו זווית טובה או אם המיקרופון פועל. הוא עושה עבודה מעולה. יש משהו מרושל, בלתי מודע לכאורה, במשחק שלו. הוא לא זוקף את הגב ומנסה להיראות טוב בכל זווית אל מול המצלמה. הוא לא משחק את "הו, עכשיו אתנהג כאילו אין כאן מצלמה ואהיה שחקן מקצועי" - ענין פאתטי למדי, שרוב השחקנים, מקצוענים וחובבים כאחד, נופלים בו. הוא באמת נמצא שם על סט הצילומים, טרוד מעט, לא מרוכז לחלוטין, מודאג לכאורה מהשאלה אם יש לצלם מספיק אור, כמו מפיק-במאי בסרט תעודה ("יש לך את הסצנה? יש לך את זה?" - היא השאלה שכל צלם או צלמת שומעים בלי סוף מהבמאים שלהם). כאשר הוא באטרף, הוא כאילו שוכח מקיומה של המצלמה. והוא באמת שוכח. וזהו, בין השאר, הדבר הנותן לסרט את כוחו. המציאות מכה בנו ללא רחמים, ללא פילטרים, ללא אפקטים, ללא איפור. - אלא שזוהי אינה מציאות. הסרט מבויים מתחילתו ועד סופו (הוא צולם בקיץ בבית ספר ריק אחד, עם המוני ניצבים כתלמידים), אבל הדרך בה הוא נראה כדוקומנטרי יוצאת מופלאה, למרות שמדובר בז'אנר מוכר. לחובבי הקולנועה נוסיף כי הז'אנר המדויק של הסרט הוא למעשה Found footage, בו לכאורה מדובר בחומרי גלם שנמצאו ונאספו לכלל סרט על ידי צוות או אדם שלישי.
בראיון למגזין The Wrap סיפר ג'ונסון שהוא מבקש לשנות את השיח: "הטיפול של הוליווד בהצקות הוא כל כך סנסציוני ומגוחך" הוא אומר. והוא צודק לחלוטין.
ג'ונסון זכה עם הסרט בפסטיבל סלאם-דאנס (המקביל החתרני לסאנדאנס) וזכה להפצה מקווין סמית', שהתאהב בו על המקום.
לצפייה באתר למנויים
לצפיה בסרט בהשאלה חד פעמית