סקירות סרטים
ביום חמישי 27.10.2022 נקיים הקרנה של הסדרה 301 פדויים ומפגש עם הבמאית ציפי קרליק, המפיק איתי לנדסברג ואורי אהרנפלד, מפדויי השבי ומשתתף בסדרה.
האירוע יתקיים בהיכל התרבות בכפר סבא (אודיטוריום בית ספיר) והמפגש עם היוצרים יועבר בשידור חי לצופים המקוונים. כלומר, אירוע היברידי, כפי שאנחנו מבצעים כבר מעל שנה.
הירשמו כאן לאירוע המקוון (חינם)
לאירוע באולם הירשמו כאן
הסדרה עוסקת בפדויי השבי של מלחמת יום כיפור. לא רק בלחימה ובנפילה בשבי, אלא במידה רבה גם במה שקרה אחרי שחזרו לארץ:
פדויי השבי צוו להגיע למתקן מיוחד בו עברו חקירות יסודיות. על פניו, לגיטימי ואף נחוץ. מדינת ישראל ביקשה לדעת מה רמת הנזק הבטחוני שנגרם בשבי, עד כמה דלפו סודות, מהן שיטות החקירה של האויב ועוד. הדבר כונה ״תשאול״ ולא חקירה, כדי לעדן את מראית העין שלו.
אלא שבעיני הפדויים, זו לא רק היתה חקירה/תשאול, זה היה כתב האשמה: ״למה נפלתם בשבי ולא בחרתם להילחם עד המוות? האם אתם כעת סוכנים מושתלים? ואם אתם טוענים שלא, תוכיחו.״
לנחקרים/מתושאלים הוזרק החומר פנטותאל, המכונה לפעמים סם האמת. האמונה אז היתה שהדרך להוציא את האמת מפדויי השבי תהיה לסמם אותם בחומר הכימי ואז להחיות את סיטואציות הלחימה והשבי דרך השמעת הקלטות רשתות קשר, פיצוצים, צעקות חוקרים ועוד. אז, האמינו החוקרים, האמת תצא לאור.
אבל האמת היתה שהנחקרים חשו שהם עוברים חוויית שבי נוספת.
במשך שנים לא דיברו על כך. לא היה ראוי להטיל ספק במעשיו של צה״ל. האמונה ש״ככה זה ואין מה לעשות״ החזיקה מעמד שנים רבות, עד שהספקות החלו לעלות ונוצר שיח. אחת מהתוצאות שלו היא הסדרה העוצמתית 301 פדויים, אותה כאמור נקרין ואחריה יתקיים מפגש יוצרים.
צפו בהמשך בשיחה עם הבמאית ציפי קרליק
ֿהירשמו כאן לאירוע המקוון
הסרט תאוות בצע - תשוקה גורלית הוא מעל לכל מסע. מסע לנפש ולחושים. בתור סרט תיעודי הוא ארוך למדי (שעה וחצי) -- מספיק זמן כדי להיסחף פנימה.
מטרתו המרכזית היא לדון בתאוות הבצע האנושית. לברר אם יש לה גבולות ובעצם - לברר מה מקור השאיפה שיהיה לנו עוד ועוד, אם ממילא ידוע שברגע אחד, הכל יכול להיגמר, בכל רגע.
הדיון עשוי להישמע שחוק משהו. הרי מי מאיתנו לא חשב על כך פעם אחת לפחות? והאם לא שמענו מילדות משפטים כמו ״כסף זה לא הכל״? ואך על פי כן, בזכות בחירה מוצלחת של דמויות בסרט, בתוספת פיזור גאוגרפי של הצילומים למקומות אקזוטיים, הוא מצליח להתרומם ולספק חוויה מיוחדת.
כרזת הסרט אדמה יתומהאורפנד לנד (Orphaned Land), או אדמה יתומה, היא להקת מטאל שהוקמה בשנת 1991 בישראל ונושא סרטו של הבמאי יוסי רבך.
באותן שנים היא הצליחה ליצור תת-ז'אנר חדש שלא נראה כמוהו בעולם המטאל לפני כן: מטאל אוריינטלי. שילוב של דת' מטאל עם סולמות מזרחיים וסילסולים. עד כמה שזה נשמע מוזר, מה שמייחד את אורפנד-לנד משאר עולם המטאל הוא לאו דווקא הפן המוזיקלי. אוזן שלא רגילה להקשיב למטאל, כנראה לא תשים לב להבדלים בינם לבין להקות אחרות.
מה שמייחד את אורפנד לנד הוא המסרים שלה. אבל לשם כך יש להכיר קודם כל את הרקע למוסיקת המטאל:
׳געגועי אם׳ הוא סרט שנראה בתחילה כמו קונספירציה שפוגשת קומדיה. ואז הוא הופך לנוגע ללב.
אז בואו נתחיל מהקונספירציה ולמה היא ממש נשמעת סבירה
ב - 1998 הופיעה בגאורגיה קשישה שטענה שולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, הוא הבן האובד שלה. האישה, ורה פוטינה, סיפרה שהיא רוסייה במקור ושהתחתנה עם חייל גאורגי ועברה לגור איתו בכפר שלו. היה לה בן שנולד מוקדם יותר, מחוץ לנישואים, ובן הזוג שלה לחץ עליה למסור אותו להוריה ברוסיה. היא עשתה זאת.
מאוחר יותר, הוריה מסרו את הילד לאימוץ מבלי לספר לה. לילד שלה קראו וובה, כלומר ולדימיר. שם המשפחה הוא כאמור פוטין. זהו באמת שמה. כשהיא אכולה רגשות חרטה ואשמה, היא צופה בטלוויזיה ופאום מהדהדת בה ההבנה (הסוביקטיבית): נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין הוא הבן האובד שלה.
גם תאריכי הלידה דומים. עם פער של שנתיים אמנם, אבל זה יכול לקרות אצל ילדים מאומצים בלי מסמכים.
עד כאן, סברה ומקריות, המתחברת לאימא המחפשת את בנה ונאחזת בכל סימן. עם זאת, השם פוטין לא כל כך נדיר וכמובן שהשם ולדימיר נפוץ מאוד....
אז למה שנאמין לה?
אנשים רבים שמעו על אדוארד השמיני. הוא עלה על כס המלוכה באנגליה (הממלכה המאוחדת) בשנות ה - 30 של המאה הקודמת, כנצר לבית המלוכה הבריטי. אלא שלאדוארד היתה גם בת זוג אהובה: האמריקאית ואליס סימפסון. והדבר יצר בעיה. הקושי לא היה בלאום האחר שלה (הרי כולנו מכירים את מייגן מרקל), אלא בעובדה שהיתה גרושה פעמיים ובני זוגה לשעבר היו עדיין בחיים. ומאחר שהמלך משמש גם כראש הכנסייה האנגלית (האנגליקנית) והדבר מנוגד לחוקי הכנסייה, הדבר יצר קונפליקט.
בנוסף, המלך אינו כל יכול ועליו למעשה לקבל את אישור הממשלה. והממשלה על נציגיה (ראשי המושבות השונות) התנגדו לנישואים אלה.
איזו אכזריות ושמרנות! אולי תגידו. אבל מתברר שלסירוב הזה היו עוד סיבות, שאף אחד לא אהב להבליט אותן או לדבר עליהן בשעתו.
וזו בדיוק הנקודה בה הסיפור הופך מענין אף יותר.
החושך יורד ויחד איתו היאוש זוחל החוצה. נרקומנים ומכורים מכל רחבי הארץ מרגישים בודדים וחסרי תקווה, שוב. המעגל, שבגללו הגיעו מלכתחילה לסמים, הולך ומשכפל את עצמו בכל פעם שהשפעת הסם פגה.
לתוך המעגל הזה נכנסים שני גיבורי הסרט שומרי הלילה, בעצמם שחקנים בסאגה הזאת: האחד אחראי על שיקומו מסמים של האחר. אבל עוד נגיע לשניהם. ראשית, קצת רקע.
התרסקות המטוס המחרידה בהודו, בה נהרגו כמעט כל נוסעי המטוס שניות ספורות לאחר שהמריא, הפנו שוב את תשומת הלב לחשוד המיידי: חברת בואינג.
יותר מדי מטוסים של החברה היו מעורבים בתאונות או כמעט תאונות בשנים האחרונות.
תעופה היא ענין מסוכן ואף כלי טיס אינו חסין. אבל בבואינג, לא מדובר רק בצירוף מקרים הנובע ממספר המטוסים הגבוה שהיא מייצרת, אלא גם מתרבות של נהלי בטיחות בעיתיים, שהוכרו רשמית ככאלה.
מעט על ההיסטוריה של הבטיחות בבואינג, שהיתה בבחינת תמרור אזהרה לתאונה הקשה. אחריהם, סרט קצר, שגם מופיע באתר.
עדכון: חקירת המקרה הטרגי הסתיימה. לא מדובר באשמה של בואינג במקרה זה. עם זאת, נכונותם של הסרט והסקירה לא השתנו.
אדם אותר משוטט בירדן. הוא לא דיבר ערבית ונראה אבוד. אזרחים אכפתיים הביאו אותו לבתי החולים הפסיכיאטרי בעמאן. שם היה חודשיים מבלי שהצוות הצליח לפענח מהיכן הוא. בשלב מסוים, לאחד הרופאים היה נדמה שהוא שומע את האיש מדבר עברית. הוא פנה למתמחה בבית החולים שהגיע מישראל, כדי שזה ינסה לדובב את הבחור המסתורי. הניסיון הצליח. המתמחה, כמאל אלטלאקאת, מערערה, הנמצא בסוף ההתמחות שלו בלימודי הסיעוד, הצליח לאתר את אימו של הבחור האבוד, שהתברר כי שמו שלום רוטבן וכי משפחתו אינה יודעת היכן הוא.
כששלום היה בן 16, רקטה פגעה בבניין בקרית מלאכי, העיר בה שלום גדל, בזמן מבצע ״עמוד ענן״. חבריו נהרגו מול עיניו. הוא לקה בהלם ומאז הלך והתנתק מסביבתו. הוא נעלם לפרקים, עד שהגיע בדרך לא דרך לירדן ומשם הסיפור התגלגל עד איתורו המוצלח.
בקירבנו חיים אנשים שחוו פוסט טראומה, ברמות שונות של פגיעה. יש כאלו המנהלים חיים נורמטיביים לכאורה, אך חווים קשיים, אותם הם מסתירים במאמץ רב. ויש כאלו, כמו שלום, שלא עומדים בלחץ. ברשומה הזו אכתוב על כמה סרטים העוסקים במקרים כאלה ובמיוחד על מה רודף סמ״ר, סרטו המצוין של חגי אדוריאן.
זהו סרט על אחד ממקרי הפדופיליה המזעזעים ביותר, שנעשו על ידי מטפלת בפעוטון.
אנשי מקצוע בתחום לא אוהבים לקטלג פדופילה לפי רמות. מבחיתנם, כל פדופיליה מזעזעת. הם צודקים.
עם זאת, יש במקרה זה, המתואר בסרט, רובד נוסף, שהופך אותו לבלתי יאומן. מדוע? - קראו עוד.
ישנם באתר הסרטים כמה וכמה סרטים ששמם מתחיל ב״כל האמת על...״ - כך גם הסרט על תעשיית התרופות. אך בניגוד לסרטים אחרים, שבדרך כלל בודקים מיתוס עממי בצורה מדעית, אז כאשר הדבר מגיע לתעשיית התרופות, קשה הרבה יותר לחשוף את האמת.
האם זה בגלל שתחום התרופות פחות מדעי, נניח ממזון אורגני? - ברור שלא. הסיבה שקשה יותר לדעת את כל האמת היא בגלל הסתרה, השתקה וסירוב לשתף פעולה מצידן של חברת התרופות.
הדברים שעולים בסרט קשים. אך חוסר שיתוף הפעולה מצד חברת התרופות, מעלה את החשד שאותה אמת שהסרט מנסה לחשוף, קשה אף יותר.
המטרה של הסקירה הזו היא לא רק לספר על הסרט, אלא גם להביא זוויות שלא נאמרות בו. כולל כאלו שמאירות את הצד של חברת התרופות. כן כן, יש בהחלט צד כזה. קל ומתבקש לצייר חברות אלה כמפלצות חמדניות, אטומות ומרושעות. גם קל להביא הוכחות לכך שזה אמיתי. ואף על פי כן, יש גם צד שני. ההגינות מחייבת לדבר עליו.
קראו בהמשך את ״כל האמת״, גם על הסרט, בסקירה הזו.
- על אשכנזים, ספרדים ואנטישמיות פנימית
- כרומוזום אחד יותר מדי
- הטיפשות - קווים לדמותה
- תיקים מהסנגוריה - אחת הסדרות המעולות שתראו
- אובר דוס - כשגבר פוגש אישה
- האם ישראל מכורה לרטלין ומשפרי תפקוד
- סרטים נדירים מקירגיזסטן
- ארבעה בנים: שהצאצא ימשיך את החלום שלי
- יאיר דלאל - עולם של מוסיקה
- אמריקה מתפקעת: על השמנה ותרבות