סקירות סרטים
שבוע התפוצות נערך באופן מסורתי בין פורים לפסח בכל שנה. מטרתו לזכור, להוקיר ולהעריך את מאמצי העליה של יהודים מכל קצוות תבל וגם לחזק את הקשר עם יהודי התפוצות.
ישראל היא מדינה של עולים. שיעור המשפחות היהודיות שנמצאות בה יותר ממאה שנה הוא נמוך יחסית. אפשר לומר שאנחנו מדינת מהגרים, במובן המילולי, גם אם הרוב יתייחסו לזה כאל "שיבה".
הסרטים שיש באתר עוסקים בתפוצות בהקשרים רבים. כי כגודל התופעה, כך רבים האספקטים שבה. ישנם סרטים שמתארים משפחות שחולקות חיים בין מדינות ושפות, סרטים על העפלה, על זהות יהודית, על שפה, על דילמות של חזרה לארץ המוצא ועוד.
המסעות של יהודי אתיופיה לישראל היו קשים במיוחד. רבים נספו כאשר חצו את המדבר, בין אם בשל קשיי הדרך או בשל התקפות של חמושים עליהם.
הסרט חלום ירושלים, של הבמאי מני אליאס, נוגע בעצב החשוף של האנשים שעשו את המסע לישראל בגילאים שונים ומעז באומץ להעלות את השאלה "האם כל זה היה שווה?"
לצפייה בסרט חלום ירושלים.
צפו כאן בכלל הסרטים העוסקים בעלייה והגירה.
לצפייה באיגרת המשודרת, לחצו על התמונה בהמשך או כאן.
הסרט זוללים קדימה עוקב אחרי מספר דמויות בארצות הברית: גברים, נשים ובני נוער, כולם עם השמנת יתר (obesity). אני אגב נמנע מהמילה ״סובלים״ או ״לוקים״ כפי שאולי שמתם לב. הסיבה לכך נמצאת בסרט ומיד נדבר עליה.
לכאורה, תופעת השמנת היתר לא חדשה ולא יחודית לארצות הברית. כמעט בכל העולם המפותח, אחוזים גבוהים של האוכלוסיה הם עם עודף משקל משמעותי. גם בישראל: 55% מהגברים ו-43% מהנשים הם עם עודף משקל, על פי נתוני הלמ״ס משנת 2023. העיפו מבט בסיכום נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל. הם מסוכמים בצורה קצרה וקריאה בקישור הזה.
אך מאחר שאני יודע שתתעצלו, הכינותי מראש סיכום של הסיכום:
- יותר מדי צעירים נמצאים בעודף משקל. קרוב למחצית. ככל שאנשים מתבגרים, הם מודעים יותר. אז האחוז של בעלי עודף משקל באוכלוסיה לא יורד אמנם, אבל נשאר יציב ולא עולה כמצופה.
- גברים יותר שמנים מנשים.
- ערבים יותר שמנים מיהודים.
- בעלי הכנסה נמוכה יותר שמנים מבעלי הכנסה גבוהה.
אירוע יחודי, בו ערכנו הקרנה ומפגש יוצר, יחד עם הכרת סרטים חדשים במאגר
הסרט עד שאלוהים יפריד בינינו הוקרן ואחריו התקיימו מפגש יוצר ושיחה.
ראו כאן את הסרט ואת המפגש המוקלט, מחוברים.
הסרט עד שאלוהים יפריד בינינו עוסק במשפחות דתיות וחילוניות ובילדיהן. הוא צולם במשך עשר שנים, כדי לאפשר מעקב אחרי מערכות היחסים המתפתחות והדילמות החינוכיות.
מספר רבדים קיימים בסרט ועליהם גם נסבה השיחה שהתקיימה אחריו: חינוך ילדים, פשרה וויתור, זוגיות ומערכות יחסים.
מעל לכל, שאלות של זהות ישראלית ויהודית, מה שהופך את הסרט לרלוונטי לאנשים רבים בישראל.
הצטרפו אלינו להקרנה הבאה, של הסרט ׳אתה מת רק פעמיים׳
ואחריה מפגש עם הבמאי יאיר לב
״הסרט המותח ביותר שמוקרן כעת בישראל״
אורי קליין, הארץ
על הסרט
שיחת טלפון מפתיעה מבשרת לאמו של במאי הסרט כי היא היורשת החוקית של בית, בצפון היקר של לונדון. כל שיהיה עליה לעשות הוא להוכיח שהיא בתו של ארנסט בכינסקי. אלא שכמה ימים מאוחר יותר מתגלה באוסטריה מידע שמדהים את בני המשפחה: תעודת פטירה נוספת חושפת אדם עם אותו שם ומספר זהות, שנולד באותו יום ובאותו מקום בהם נולד ארנסט בכינסקי.
זוכה פרס חביב הקהל בפסטיבל דוקאביב.
סרטם של יאיר לב ודוד דרעי
עלות ההקרנה והמפגש: 25 ש״ח. הירשמו כאן
תעלומה בלשית מרגשת
שמוליק דובדבני - ynet
דוקו מדהים שמורשתו בסכנה
אבנר שביט - וואלה
התוצאה - לא פחות ממרתקת
בן בירון בראודה - מאקו-tvbee
התחקיר מאחורי הסרט
ניקו הופינגר - MyHeritage
הירשמו לאירוע כאן
עלות ההשתתפות: 25 ש״ח
החושך יורד ויחד איתו היאוש זוחל החוצה. נרקומנים ומכורים מכל רחבי הארץ מרגישים בודדים וחסרי תקווה, שוב. המעגל, שבגללו הגיעו מלכתחילה לסמים, הולך ומשכפל את עצמו בכל פעם שהשפעת הסם פגה.
לתוך המעגל הזה נכנסים שני גיבורי הסרט שומרי הלילה, בעצמם שחקנים בסאגה הזאת: האחד אחראי על שיקומו מסמים של האחר. אבל עוד נגיע לשניהם. ראשית, קצת רקע.
אני אוהב שפות. לכן, מדי פעם אני נכנס לאתר של עיתון בשפה זרה אותה אני לומד ומנסה לקרוא. ב - 7.10.2023 נכנסתי לאתר של עיתון במדינה אירופאית. היתה שם התמונה המפורסמת של הדחפור שמפיל את הגדר שבין רצועת עזה לישראל. הכותרת והכתבה סיפרו שהפלת הגדר משולה להפלת חומת ברלין. שזוהי היציאה לחופשי של הפלשתינים מהכלא בו הם נמצאים. לא היתה אף מילה על כך שהפלת הגדר נעשתה כדי לרצוח, לאנוס, לשרוף ולחטוף. בעיתון הזה, שהוא בין המובילים באותה מדינה, עובדים 700 איש במשרה מלאה. רובם בעלי השכלה אקדמית. הם יודעים לקרוא, הם יודעים לבצע תחקיר - זהו למעשה המקצוע שלהם. הכותרת הזו, בעמוד הראשון, היתה שם 4 שעות, נצח במונחי עיתונות יומית. אף אחד לא עצר, לא העיר ולא בדק את הנכונות העובדתית הפשוטה של הכתבה.
אני יודע, אנשים בישראל טוענים במקרים כאלה ש״משלמים להם״, או שהם פשוט אנטישמים. ייתכן מאוד שזה נכון. ויחד עם זאת, האקט הזה של הצגת פריצת הגדר לצורך ביצוע טבח, כאילו זו יציאה אל החופש, היה אקט של טמטום מוחלט וטהור.
כמובן, לא יכולתי לדמיין שמה שיבוא אחר כך יהיה גרוע הרבה יותר.
בתוך שדה ירוק חיילים נוסעים על אופנוע, מחייכים וצוחקים. בטנק שנוסע שלידם, חיילי הצוות יושבים בנינוחות על הכלי מבחוץ, נהנים מהשמש האירופאית של חודש יולי. השנה היא 1942.
זוהי הארמייה השישית הנודעת, שצעדה מניצחון לניצחון באירופה המערבית. כעת ניתנה לה משימה חדשה: להסתער על רוסיה, לכבוש את סטלינגרד ולאפשר לכוחות הגרמניים להשתט על שדות הנפט של ברית המועצות בדרום.
אלו חיילים מנוסים, מאובזרים וחמושים מכף רגל ועד ראש במיטב הנשק הגרמני. מלמעלה, יש להם חיפוי של חיל האוויר החזק בעולם, הלופטוואפה.
Read more: הקרב על סטלינגרד: עקשנות ונחישות ששינו מלחמה שלמה. סקירת סרט
ושוב גינוי נרחב נגד ישראל: עצומה שחתומים עליו 93 אנשי קולנוע בולטים (גם ישראלים).
העצומה יוצאת בזעם נגד ההימנעות של פסטיבל ברלין 2026 מאזכור המעשים הנוראים לדבריהם בעזה.
בדיוק סיימתי לקרוא כתב על האופן בו רוסיה מגייסת בעורמה אזרחים מאפריקה ושולחת אותם לשדה הקרב, שם הם מתים בהמוניהם. אבל איזה קטע - לא היה אזכור לזה במחאת האמנים.
משום מה גם פספסתי את מחאת האמנים נגד מעשי רצח העם בסודן, הצמאת והרעבת העם התימני, ירי חי לעבר קהל המפגינים באירן ועינויים של נחקרים והשתוללות חסרת רסן של בוקו חראם באפריקה.
פספסתי או שמא לא היתה מחאה כזו מעולם?
מוכן גם להתערב איתכם שכמעט אף אחד מהמוחים לא יודע להצביע במפה על פלשתין, לא מסוגל לספר לי משהו על המורשת ההיסטורית של המדינה או העם הפלשתיני, לא יודע להסביר לי מהי המשמעות של מהנהר ועד הים (או לפחות לנקוב בשמותיהם) או להסביר למה הוא או היא מתכוונים כשהם מתכוונים ׳פלשתין חופשית׳. האחרון הוא טריקי במיוחד, לא רק מסיבות גאוגרפיות, אלא משום שגם בשלטון עצמי, דמוקרטיה לא שרדה מעולם, לא ברשות הרשות הפלשתינית ולא בעזה.
האם ניסיתם פעם לשאול אמן עדין נפש, שוחר שלום, הומני וסולידרי - מהו בעצם רצח עם? - אני לא מצפה להגדרה משפטית מורכבת ומדודקדקת, רק הסבר מניח את הדעת, בגובה העיניים.
ובכן, אני ניסיתי את כל הדברים האלה. מעולם, אני חוזר - מעולם, לא קיבלתי תשובה, אפילו לא בסיסית.
כן קיבלתי הפניות מעורפלות לציטוטים של חסידת אומות העולם פרנ׳צ׳סקה אלבנזה. וכמובן צעקות, קללות, צרחות ושפע גידופים.
אלבנזה, למי שפחות בעניינים, היא שליחה בכירה של האו״ם לענייני פלשתינים. היא מסברת לגנות את חמאס ובמיוחג את טבח ה - 7.10. היא גם משמשת ברטוריקה אנטישמית מובהקת כאשר היא מתארת את ההון היהודי ככלי שליטה ועוד. נשמה טובה (ומתפרנסת מזה יפה).
אבל לא שם הבעיה
הבעיה האמיתי היא הפגיעה בקולנוע. פסטיבלי סרטים וטקסי פרסים כבר מזמן הפכו לבמה להפגנת מחאה או סולידריות פוליטית. אמנים טוענים ש״הם לא יכולים לשתוק״. טענה מתחסדת. הם מעולם לא ניסו לשתוק. הם נהנים מהפרובוקציה. משיכת תשומת הלב מענגת ומחייה אותם. ותרשו לי לפקפק במניעיהם הטהורים.
אבל גם אם המניעים טהורים, הם גונבים את הפוקוס לגיבור האמיתי: לסרטים, ליכולת המשחק, להישג האמנותי. הרי ברור שמאותו רגע, הדיון הופך להיות בשאלה אם הם צודקים, אם נכון לערב פוליטיקה באמנות (ויכוח לעוס ובנאלי), אם יש בכלל הפרדה מושגית בין פוליטיקה ואמנות (לעוס ובנאלי בחזקה שניה) ואם אפשר לומר שכל אמנות היא פוליטית (לעוס ובנאלי על סטרואידים).
כשפוליטיקה הארורה (וגם הבורה והשקרית במקרה הזה) נכנסת לתמונה, הסרטים נשארים מאחור.
הבעיה האמיתית
יש שתיים כאלה, למעשה:
- הראשונה היא בזה שהאהבה וההערצה שכוכבים חווים גורמת להם להרגיש שהם כנראה באמת מעל כולם. שהכישרון שלהם אינו רק ייחודי למשחק, כתיבה או בימוי, אלא לכל תחום שהוא.
- השניה היא, שאותם אנשים באמת מאמינים שיש לקולנוע כוחות לשנות דברים. מין אמונה שמפמפמים לתלמידי קולנוע מיום הלימודים הראשון. תחושת השליחות, האמונה שניתן וחובה להשפיע, שמוטלת עלינו. זו אחריותנו וזה כוחנו. מין... נרקיסיזם כזה: העולם חג סביבנו -:)
תרגיעו
כרומוזום אחד יותר מדי הוא כינוי דרמטי-סמלי לתסמונת דאון. מבחינה פיזיולוגית, מדובר בתיאור מדויק. הביטוי ׳אחד יותר מדי׳ מסמל בחברה בדרך כלל משהו שכמעט כמעט והיה בסדר או תקין וברגע האחרון השתבש.
זהו גם שמו של הסרט, העוסק בבני נוער הלוקים בתסמונת דאון ומעלים מופע תיאטרון שלם.
הסרט מתחיל בכאב: ׳אמא, תרפאי אותי,׳ מספרת אמו של תומר, אחד מגיבורי הסרט, על הדברים שהוא אומר לה מדי פעם. אנשים עם דאון ידועים בעוצמות הרגש שלהם, תופעה מדהימה שאף השפיעה על יוצרי הסרט והיא זו שגורמת להורים של בעלי התסמונת לומר לפעמים שקבלו מתנה.
האם זו מתנה, או שמדובר ברציונליזציה שמקלה על קבלת הדין? - זוהי שאלה גדולה, אך היא נדחקת יחסית לשוליים של הסרט הזה, שאולי מתחיל בכאב אך האופטימיות והיצירה שבו הולכות ומתגברות ככל שהוא מתקדם.
הסרט הוא ליווי בן שנתיים של קבוצת בני נוער עם דאון, העובדים על מופע תיאטרון. המסגרת היא ״הקליניקה״ - מסגרת פנימייתית המנוהלת על ידי פרופ׳ ראובן פוירשטיין (שנפטר שנים אחרי עשיית הסרט). פרופסור פוירשטיין הוא חתן פרס ישראל ופרסים רבים נוספים. שיטותיו לטיפול בבעלי צרכים מיוחדים מיושמות ב - 70 מדינות ברחבי העולם. הסרט, מעבר להיותו של הסרט מעקב אחרי העבודה על העלאת מופע התיאטרון, מהווה גם ניסיון צנוע לתעד את מפעל חייו האדיר של פרופ׳ פוירשטיין.
תרגום חדש של ספר על הרצל יוצא לאור ומאיר פן נוסף בחייו הטרגיים האישיים של חוזה המדינה.
ברשומה אחרת כאן באתר כתבנו סקירה מפורטת של הסרט על הרצל. בסרט עצמו תוכלו לצפות כאן.
ומה מיוחד וטרגי כל כך בסיפור על הרצל?
לא רק סיום חייו בגיל צעיר יחסית, אלא מהעובדה המדהימה שאיש מצאצאיו לא שרד.
אנרגיה וסביבה הם נושאים מדוברים, לוהטים כמעט כמו בינה מלאכותית. מעבר לחדשות היום או הסלב התורן, תמיד תמצאו דיון על התחממות גלובלית, אנרגיות מתחדשות וכדומה.
זה היה יכול להיות נפלא ולקרב אותנו לחיים נקיים ובני קיימא, אלמלא הנושא היה כל כך עמוס בדעות קדומות בלתי מבוססות ובסיסמאות לעוסות וממוחזרות.
ואנחנו לא מתכוונים לרמוז שיש כאן איזו מזימה קונספירטיבית, אלא סתם לעצלות אנושית לגבי רכישת ידע.
יש שפע של מיתוסים שגויים לגבי אקלים ואנרגיה. הידוע בהם הוא זה הטוען שברגע שרק נרצה, ואם רק נהיה פחות אגאוסיטים, נוכל לעבור בקליק בודד לאנרגיות מתחדשות, מבלי לוותר על רמת החיים אליה הורגלנו. ורמת חיים היא כידוע גם בריאות וביטחון אישי. הטיעון הזה בעייתי. למרות שכל מי שמתבטא בנושא חשוד באג׳נדה נסתרת (גרטה?), כדאי לקרוא את המאמר המנומק הבא כדי לראות מדוע אי אפשר לעבור עדיין לעולם נטול מקורות אנרגיה מזהמים.
המציאות יותר מורכבת כמובן. אנרגיות מתחדשות כפי שהן מכונות, מסוגלות לספק אחוז זערורי מצריכת האנרגיה שלנו. אז גם אם נוותר על פינוקים כמו טיסות כשאפשר לנסוע ברכבת ועל מייבשי כביסה, עדיין נישאר בלי מספיק חשמל לחדרי ניתוח ומכונות חמצן, במידה שנסמוך רק על רוח, שמש, טורבינות מים וכדומה.
אופס, זה כבר נשמע מלחיץ.
ועכשיו אנחנו מגיעים לאנרגיה גרעינית.